פסק-דין בתיק ת"א 9755-06

מבוא ועובדות מוסכמות:

1.         בפניי תביעה בהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים,  התשל"ה-1975, בגין תאונה בה היה התובע מעורב ביום 19.10.03 (להלן: "התאונה").

אין מחלוקת בין הצדדים בעלי הדין ביחס לנסיבות אירוע התאונה ובשאלת החבות, אלא רק לעניין גובה הנזק.

2.         התובע הינו יליד 25.6.1955 ובמועדים הרלוונטיים לתביעה הוא עבד כאיש שטח במועצת הפירות (לימים, מועצת הצמחים).

במועד אירוע התאונה נהג התובע ברכב המעביד המבוטח באמצעות הנתבעת בדרך כורכר, נתקל בתעלה שהיתה במקום וכתוצאה מכך הוא סטה לתעלה והתנגש בגשרון בטון.

3.         כתוצאה מאירוע התאונה נפגע התובע בפנים, בראש, בחזה ובברך שמאל. התובע נבדק בבית חולים רמב"ם והוא שוחרר בו ביום לביתו.

4.         המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה וקבע לתובע תקופת אי כושר מיום 20.10.03 ועד ליום 15.11.03. כמו כן, ועדות רפואיות מטעם המל"ל בדקו את התובע ובסופו של דבר ניתנה החלטת ועדת העררים מטעם המל"ל לפיה נקבעה לתובע נכות רפואית צמיתה בשל פגיעה בברך שמאל בעקבות התאונה בשיעור של 20% וזאת בהתאם לתק' 48(2) ו-(3) לתקנות המל"ל (להלן: "החלטת המל"ל").  כמו כן, המל"ל הפעיל את תק' 15 במלואה והוסיף לנכות הרפואית שנקבעה לתובע 10%, ובסה"כ 30%.

5.         הואיל והחלטת המל"ל מחייבת על-פי  דין בהליך זה, הגישה הנתבעת בקשה להבאת ראיות לסתור. לאחר קבלת תגובת התובע ניתנה החלטתי מיום 27.9.10 לפיה הבקשה התקבלה ובהתאם לכך מונה ד"ר יורם פולמן, מנהל מחלקה אורתופדית בבית חולים ע"ש הלל-יפה בחדרה, כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "ההחלטה" ו- "המומחה" בהתאם ). במסגרת ההחלטה נסקרו ההליכים וההחלטות השונות שהיו במסגרת המל"ל עד לקביעת נכותו הרפואית  הצמיתה של התובע, כאמור בסעיף 4 לעיל.

יודגש כי התובע לא הגיש בר"ע על ההחלטה.

6.         המומחה בדק את התובע ונתן חוות דעת מיום 31.3.11, לפיה נקבעה נכות זמנית בשיעור של 100% למשך 30 ימים מיום אירוע התאונה ונכות צמיתה בשיעור של 10% בהתאם לסעיף 48(2)(ו)(2) לתקנות המל"ל וזאת בשל הגבלה ביישור מפרק ברך שמאל ולחילופין בשל שינויים ניווניים במפרק הברך בהתאם לסעיף 35(ו)(ב) לתקנות המל"ל. כן קבע המומחה בחוות דעתו כי יש לייחס שליש מהנכות הצמיתה שנותרה לתובע לתחלואה כרונית בברך שמאל ממנה סבל לפני אירוע התאונה ושני שליש הנותרים לתאונה.

7.         התובע לא שבע נחת מחוות דעתו של המומחה ולפיכך הוא פנה אליו בשאלות הבהרה, וכן הזמין אותו לחקירה על חוות הדעת.

ד י ו ן:

8.         התובע מעלה טענות מטענות שונות כנגד חוות דעתו של המומחה, כמפורט להלן, ולגישתו יש לקבוע כי נותרה אצלו נכות רפואית צמיתה כתוצאה מאירוע התאונה בשיעור של 20% מבלי לייחס כל חלק מהנכות הנ"ל למצב קודם.

מנגד, הנתבעת טוענת כי חסד עשה המומחה עם התובע  שכן היה עליו לייחס את מלוא הנכות הצמיתה שנותרה אצלו למצב קודם ללא קשר לתאונה נשוא התביעה.

9.         אין צורך להכביר מילים באשר למעמדו של מומחה בית המשפט שהינו ידו הארוכה של בית המשפט וחזקה כי הוא עד אובייקטיבי שאין לו כל אינטרס בתוצאות ההליך. בנדון נפסק ב- ע"א 916/05 כדר נ' פרופ' הרישנו ואח' (פורסם בנבו), כדלקמן:

" בית משפט זה חזר והדגיש לא פעם את חשיבות מינויו של מומחה מטעם בית המשפט. המומחה הוא ידו הארוכה של בית המשפט. ישנה חשיבות רבה לעדות מומחה ממונה נטרלי, ככלי מתווך בין עולם הרפואה לאולם בית המשפט ומאפשר לבית המשפט לקבל חוות דעת ברורה מטעמו שלו בנושאים הטעונים מומחיות, בבחינת 'אל נא תעזב אותנו... והיית לנו לעיניים' ( במדבר, י, לא) ..." (שם, סע' 29 לפסק הדין).

לא בכדי חזר בית המשפט ופסק כי רק מנימוקים כבדי משקל ניתן לסטות מממצאיו של מומחה שמונה מטעם בית המשפט ובנדון נקבע ב-ע "א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי (פורסם בנבו), כדלקמן:

"משמינה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת.

אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שיקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן" (שם, סע' 4 לפסק הדין).